הוא ירוק וטעים. הוא נמרח בקלות על פרוסת לחם טרייה ועם מעט מלח הוא ממרח מושלם לכריך. עם מעט לימון הוא יכול להפוך לממרח גואקמולי שמזוהה עם המטבח המקסיקני והולך היטב עם טורטיה עם בשר או בלעדיו. יש שקליפתו רכה ופריכה למגע, יש וקליפתו היא קשה ונוחה לריקון, יש והיא שחורה, יש והיא ירוקה אבל הוא תמיד תמיד אהוב – האבוקדו.

שמו הבוטני: Persea Americana ושמו מגיע מהשפה האצטקית, שמו העברי קרוב דווקא לשמו הספרדי aguacate, וברוב השפות הוא נקרא בדומה לשמו העברי – אבוקדו.

אבוקדו – תחילת הדרך

מוצאו של האבוקדו הוא מקסיקו ומרכז אמריקה. הספרדים שראו כי טוב, הפיצו אותו לדרום אמריקה, ואח"כ גם לאפריקה ולחלקים באסיה.

רק בתחילת המאה ה-20 הגיע האבוקדו לארצות הברית, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ובאותה תקופה נעשו גם ניסיונות לאקלמו בארץ, הניסיונות הללו כשלו, וגידולו המסחרי של האבוקדו בארץ, החל רק בשנות ה- 60 של המאה ה- 20.

עץ פרי עושה פרי –

האבוקדו הוא עץ פרי סובטרופי ירוק-עד ממשפחת העריים ויש לו כ-15 זנים.

גובהו של עץ אבוקדו בר יכול להגיע ל-15 מטר. יש לו גם זן מתורבת שהוא קטן ממנו, ותפרחת לבנה. מראהו של האבוקדו מזכיר פרי סובטרופי ירוק אחר – האגס.

פריחתו של העץ האבוקדו בדרך כלל באביב, והבשלתו של הפרי, ממש בתקופה זו – בחורף.

גלעינו של האבוקדו יחיד וקשה.

פרי האבוקדו על העץ (צילום: ויקיפדיה)

מאז שאני זוכרת את עצמי אימא שלי הייתה מכינה בתקופה זו, סלט אבוקדו טעים מאוד, והוא היה מוגש מדי שבת על שולחננו. מאז נכנס תחום הקולינריה להילוך גבוה, כל משפחה מכינה את אותו סלט אבוקדו כבימים עברו, אבל קוראת לו גואקמולי – כי זה נשמע גורמה.

מסתבר שהגואקמולי הוא מאכל מקסיקני ומקורו אינדיאני.

איך בוחרים?

כולם יודעים שכדאי לקנות אבוקדו שהוא ביניים, לא קשה לגמרי, כדי שלא יצא המיץ עד שניתן יהיה לאכול אותו. ולא רק מדי, כי שלא יתקלקל עד שנאכל ממנו, או שחס וחלילה ישחיר.

אם קניתם אבוקדו שאינו בשל ניתן לעודד את הבשלתו באמצעות עיטופו בנייר עיתון או קרטון, יש המשלבים אותו יחד עם ערימה של בננות או תפוחים, גם עגבניות יעניקו לו את ההחלה המיוחלת.

אולי לא ידעתם, אך פרי האבוקדו אינו מבשיל על עץ, וכל עוד הוא אינו נקטף, אחוז השומן שמצוי בו עולה, נהוג לקטוף אותו רק אחרי שהוא עובר את סף 9 אחוזי שומן.

על מנת למנוע את השחרתו של הפרי לאחר פתיחתו ישנן שיטות משיטות שונות, יש הממליצים להוסיף לו מיונית או לימון. יש הטוענים שיש להציב את הגלעין בתוך עיסת האבוקדו, ויש הטוענים שהצבת הגלעין בתוך כוס עם מים, תמנע את השחרת הפרי שמצוי במנותק ממנו. נשמע לכם בדיוני? תנסו!

בואו נעשה מסיכה –

אם אכלתם את ממרח האבוקדו, וקצת נמרח לכן על הפנים, אולי דווקא תחליטו להשאיר אותו כמסכה, כיוון שהאבוקדו משמש בתעשיית הקוסמטיקה, מייצרים ממנו תכשירים לשיער, כמו גם קרמים טבעיים לעור, וזאת בזכות אחוז השומן הגבוה שמצוי בו.

ערכים תזונתיים –

השומן באבוקדו אינו מצוי רק בפרי, כי אם גם בקליפה. היא בשרנית, עתירת שומן, חלבונים וויטמינים B, A ו-C.

שקליפתו עבה או דקה מה עדיף?

שלושה גזעים של אבוקדו:

1. המקסיקני – הוא בעל פרי קטן וקליפה דקה.
2. הגוואטמלי – הוא בעל פרי בינוני וקליפה עבה.
3. המערב הודי – הוא בעל פרי גדול.

ו

בישראל מגדלים את הזנים בהתאם לסוגי הקרקעות והאקלים בהם הם גדלים. כך שבמהלך החורף הקרוב, תוכלו לפגוש בחנות הירקות הקרובה למקום מגוריכם זנים שונים של הפרי.

מלבד צריכה מקומית, מייצאים מישראל את פרי האבוקדו (מקום שני בייצוא, אחרי פירות ההדר). האבוקדו הישראלי זוכה לפופולאריות רבה בשוקי אירופה, ובייחוד בגרמניה ובצרפת.

בארץ נטועים כ-55 אלף דונם אבוקדו, והיבול השנתי הוא בין 60 ל-120 אלף טון.

אבוקדו (צילום: ויקיפדיה)

שמן אבוקדו –

תהליך הפקת השמן מפרי האבוקדו נקרא כבישה קרה. במערכת מיוחדת מפרידים את בשר הפרי מהגרעין ומהקליפה, הפרי נטחן לעיסת אבוקדו ואז הוא מועבר למערבלים. במערבלים שוקעים חלקי הפרי ואז מתחיל לצוף השמן. השמן הנקי הוא שמן האבוקדו והוא מועבר לאחסנה במכלים בתוך חדר קירור. השמן מאוחסן בבקבוקי זכוכית כהים המגינים עליו מפני קרינת UV.

לשמן האבוקדו צבע ירוק וריח של הפרי. עיקר שימושו של השמן הוא לטיגון ותיבול של מזון. שמן האבוקדו מאופיין בטעם פירות עדין.

ולסיום מתכון לסלט טעים ופשוט – אפשר לקרוא לו גואקמולי ולצאת גורמה

סלט אבוקדו –

1 אבוקדו מגולען וקלוף

2 ביצים קשות

1 בצל בינוני

3 כפות מיונית

מלח

פלפל שחור

אופן ההכנה:

1. מועכים את האבוקדו ומוסיפים לו את המיונית (שלא ישחיר).

2. מגרדים את הביצים הקשות במגרדת דקה ומוסיפים לאבוקדו.

3. קוצצים את הבצל לקוביות קטנות ומוסיפים.

4. ממליחים ומפלפלים.

והכי חשוב, תנגבו את הסלט עם חלה!